happy

 

הפוסט הזה נכתב בתוכי זמן ארוך עד שהצלחתי להעלות אותו על הכתב.

ימים שאני מחפשת את המילים שיתארו תחושה, רגש, חוויה –

לא תארתי לעצמי שמה שאני עושה כל כך הרבה שנים, מה שהוא חלק הכי טבעי ממני מגיל צעיר,

שאני חיה ונושמת אותו יהיה כל כך קשה לביטוי בכתב.

אני מדברת עליו כל כך הרבה אבל לכתוב, זה כבר דבר אחר לגמרי, למצוא את המילים שיעברו ויעבירו חוויה כל כך מיוחדת

אישית וחזקה חוויה ששנתה את חיי ומשתפת בתוכה את הגוף הנפש והנשמה.

 

כילדה אהבתי לצייר, לתפור, לפסל, לרקום , ליצור ולהתנסות בכל חומר ותחום יצירה.

אהבתי לשוטט בחנויות יצירה ואומנות יותר מאשר בחנויות צעצועים היה זה כל כך טבעי שתמיד נבחרתי לועדת קישוט,

למדתי בתיכון מקצועי במסלול עיצוב ואדריכלות – האומנות היתה הבית הכי טבעי שלי.

עם השנים, כמו נשים רבות שהחיים רצים להן בקצב מטורף ובעומס בלתי נתפס של דרישות ותפקידים –

אמהות, עבודה, בית, קרירה, שקעתי לתפקוד של –צריך, אין זמן, של ריצות ומטלות.

מצאת את עצמי מסימת את קיפול החולצה האחרונה מהערמה של הכביסה מאוחר בלילה

כשאני ממוטטת מהיום שסוף סוף מסתיים והראש שלי עסוק בלתכנן את מחר –

על הבוקר להכין ולקחת שלושה ילדים לבית ספר את הרביעי לגן, להגיע לפגישה בתל אביב בזמן

ובהופעה עסקית כאילו יצאתי עכשיו ממכון היופי ולא ממרוץ נגד הזמן בבית ומרוץ נגד הפקקים על הכביש.

ולא נשכח שכל זה אחרי לילה שבו קמתי מס. פעמים אל הילדים…נשמע לך מוכר?

מאמינה שכן, כי כשחיים במרוץ עכברים לא היה מקום וזמן לדברים שימלאו אותי,

לא הספקתי לשאול את עצמי מה אני אוהבת מה יעשה לי היום טוב?

מצאתי את עצמי אחרונה בסדרי העדיפויות היומיומי,

כי במצב כזה הכי קל לכולנו לותר על עצמנו  – ככה חונכנו ככה נהגו האמהות שלנו

וזה מה שראינו ולמדנו ואלה המסרים שאנחנו מקבלות מבחוץ.

להתחיל מחדש.

לפני כעשרים שנה, באופן מאוד לא מתוכנן, פקד אותי משבר גדול שפרק את חיי לגורמים,

משבר שאיים לטרוף את הכל, משבר שאילץ אותי לשבור את כל הכלים.

כדי לשרוד הייתי צריכה להתחיל מחדש.

ולפני שיהיה מאוחר מידי משהו באינטואיציה ובחושים הפנימיים התעורר ואמר –

חפשי מהר משהו שאהבת, חפשי משהו שאת זוכרת שעשה לך טוב בחיים, או כמו שאני אומרת –

חפשי את הדרך להתחבר מחדש לקול הלב.

היה זה הכי טבעי לנסות למצוא את הדרך חזרה בחיפוש מחודש במחוזות ילדותי.

ביום שלקחתי את המכחול ביד, כשעמדתי מול מגוון צבעים וגוונים שעצרו את נשימתי בהתרגשות

ורציתי רק למרוח ולצייר איתם הרגשתי שחזרתי הביתה,

הרגשתי שמשהו נוגע לי בלב ומתחיל להעיר אותו לחיים אחרי כל כך הרבה שנים.

painting

אני מוצאת את עצמי מול משטח חלק , אני מסתכלת עליו – הוא מסתכל עלי ושואל:

אז מה בא לך היום?

איזה צבע תבחרי לשים עלי ?

למה את מתחברת, מה מרגיש לך מבפנים ?

כשהציור מדבר מבפנים

כשהציור מדבר מבפנים לאט לאט מתוך המרחב הפתוח והבלתי מוגבל עולה תחושה שהופכת לרצון,

לחשק לתנועה ואנחנו מתחילים דיאלוג שמתחיל בקו אליו מצטרף אחד נוסף ואחריו מצטרפים כל האחרים.

בוחרת צבע להתחיל איתו והוא מביא אחריו בזרימה את כל החברים שמתחברים ויוצרים בתוכי הרמוניה נעימה שזורמת לי בגוף,

מרגישה בלב מה מתאים ומה לא, עם איזה מהם בא לי להשתמש היום,

הזמן מאבד משמעות אני נשאבת לתוך היצירה מתחברת פנימה ,מקשיבה, חושבת נותנת זמן לדמיון

אך גם שואבת השראה מאומנים אחרים .

me1

 

מצירת ונזכרת בילדה שיצרה בשמחה, מתוך תשוקה בלי פחד מה יגידו, בלי ביקורת או ספק –

פשוט ליהנות, פשוט להיות. מתחילה להרגיש את אותה שמחה מעירה את הלב שלי –

אירית הבוגרת והגדולה ששכחה…חשה רגיעה וסיפוק, נשאת על גלי ההשראה והיצירה החדשים

שממלאים אותי גם בשעות שבהם אני לא שם.

מתמסרת לרגע, מתמסרת לכאן ועכשיו, מתמסרת לקול הלב ובוחרת לעשות יותר ממה שכל כך עושה לי טוב.

הפינה בה הלב שלי חזר לפעום מחדש.
בהמשך אני בונה במו ידי בחצר של הבית סטודיו שמשמש לי רחם מחבקת ועוטפת במסע החזרה לחיים.

מקום שהוא רק שלי – שבו אני יכולה לעשות מה שאני כל כך אוהבת, זו הפינה בה הלב שלי חזר לחיים והתחיל לפעום מחדש.

paint
יושבת ומצירת מוקפת צבעים, מכחולים, ספרי ציור, מתמלאת, מתחזקת, מפליגה במחשבות –

על המקום החדש בו אני נמצאת היום, על המסע שעברתי  ועל החיים שלנו הנשים בעולם טובעני שבו מוטל על כתפינו כל כך הרבה ,

עולם גברי של דרישות והישגים שמגיעים מהראש ושמשאיר מעט מקום לרגש, ללב ולאנרגיה הנשית.

עבורי ציור זה הרבה יותר מאומנות – זהו זמן איכות, ניקוי ומנוחה לראש, רגעים שלי עם עצמי וזמן שבו אני מתחברת לרגש,

ללב ודרכו אל העולם שמסביבי – כך הפך עבורי הציור למתנה לחיים.
lemon1

בפוסט הבא אספר לך איך אני חולקת את המתנה שקיבלתי עם נשים שמחפשות שינוי

ואת הדרך להתחבר ללב ולמה שעושה להן טוב?

24 תגובות

  1. קודם כל הצלחת! הפוסט שהתבשל מצליח להעביר את הרגש והחויה ואת החיבור העמוק העמוק שלך הלב שלך לאמנות שלך. זה לא פשוט למצוא את המקום הזה, שממלא כל פעם, ושמחזיר לחוויה שלך כילדה. נראה לי שכולנו מחפשים אותו, הרחם שבו אנחנו מרגישים הכי אנחנו.
    ולא יכולתי שלא לראות את השולחן הגדול בסטודיו. כל כך אוהבת רהיטים מהסוג הזה…

    1. תודה אסנת , שמחה לשמוע שאת מרגישה שהצלחתי כי כבר חשבתי לותר מס פעמים לאורך הדרך אבל כמו שהתשוקה לצייר חזקה כך גם היתה התשוקה להוציא את זה אחוצה גם בשבילי וגם כשי לתת השראה לנשים נוספות שנמצאות במצב דומה – זו אחת הסיבות שלשמה נולד הבלוג. את השולחן ואת כל הרהיטים בסטודיו אני ניגרתי בשלב שקדם לציור .

  2. קראתי כל מילה וכל אות שכתבת, הרגשתי כמו ניצן שנפתח אלייך. נגעת במיתרי נשמתי. אולי זה בגלל שאני זכיתי לקחת חלק במסע איתך לאיטליה היפה. שם גליתי כמה את יפה וכמה את אמיתית לא מורמת מעם.
    קראתי את הבלוג שלך ומצאתי את עצמי מתחברת לתוכי ומחפשת את מה שאת כבר מצאת.
    תודה לך.

    1. ורד אהובה,
      אני זכיתי להיות איתך שבוע לגלות ולחשוף את יופיך מיום ליום ומשעה לשעה והתאהבתי. תמיד אשמח לעזור לך למצוא את מה שאני מצאתי – תמיד איתך לאורך הדרך .

  3. כתבת נהדר, אירית.
    אני מתחברת למה שכתבת ממש מהבטן, התחושה מוכרת לי, הגעגוע זוכר…

  4. אירית כתבת כל כך יפה ועשית לי חשק לחזור ליצירה, להיות ברגע
    בתמונות שלך רואים איך שאת נמצאת ברגע
    מחכה להפגש בשבוע הבא בקורס שלנו

    1. רותי, איזו זכות שהזכרתי ועוררתי חשק , כמו שאני מכירה אותך את לא מחכה אלה קמה ועושה – אז חבל על כל רגע. אם בא לך להצפין עד אלי לטעימה יהיה מגש כיפי – הקפה והפינוקים עלי. מחכה ליום שני…

  5. אני קוראת אותך ורואה עלייך מה שראיתי עלי ועל עוד א.נשים-יצירה זה משהו שאי אפשר לכבות. תמיד היא תשאר בפנים ותחפש דרך החוצה עד שהיא תמצא. הציורים שלך מקסימים. מחכה לקרוא עוד.

  6. אירית היקרה,
    הכתיבה שלך נכנסת עמוק ללב ובשיחת הקפה הקצרה שהייתה לנו אני מבינה ומחברת את הדמות לכותבת וזה הכי מסתדר שיש. את עמוקה, נוגעת, מרגשת ובאלי לבוא לעשות איתך גם יצירה.

  7. אירית, המילים שלך זורמות ונשפכות ומתגלות כמו ציור על קנבס. מתוך השבים הרבה פעמים צומחים דברים גדולים ומופלאים כמו הסיפור שלך, חיברתי אותי לתהליכים שלי ותודה .

    1. נורית, ריגשת אותי. איזו זכות שאנו יכולים לראות את המראות מסביבנו שמשקפות לנו את התהליכים שלנו ואפשר להמשיך ולעשות עבודה בהיבטים רחבים וחדשים.

  8. אירית יקרה,

    הזכרת לי את הפרפרים בבטן שהיו לי כל פעם שרק חשבתי ונגעתי בצבע…
    כנערה צבעתי את קירות החדר שלי בצבעים לא שגרתיים
    והמשכתי לחדרי הילדים וחדר השינה שלי דאז….
    שנים אחרי זה שברתי פרדיגמה שלי 'אני לא יודעת לצייר'!
    והיום תלויים ציורים שאני ציירתי בחדר השינה שלי 🙂
    כל נושא האומנות בצבע עדיין לא פרץ גבולות
    אשמח לשוחח ולהתחבר באופן אישי ושמימי וגם כמאמנת לנשים …. כדברי @יונית צוק היקרה שלנו

    1. מאירה יקרה, לא תאמיני אבל אפילו כשאני פתחתי את הסטודיו אמרתי לבעלי – אבל אני לא ציירת, מאש הוא מזכיר לי את המשפט הזה כל פעם מחדש כשהוא מסתכל על העבודות שלי…מוזמנת לשוחח בשמחה, אני בטוחה שיהיה לנו הרבה על מה. 0505848445.

  9. אירית, פוסט שממש נוגע בלב. איזה יופי שהצלחת לראות דרך המשבר מה יכול לעזור לך. לא תמיד זה קל בתקופה כזאת לדעת וגם לפעול. הציורים שלך מקסימים והסטודיו שלך ממש עושה חשק לבוא אליו וליצור בו משהו.

    1. תודה ויקי, באותה תקופה לא ראיתי הרבה די גששתי בחשכה. התחלתי מתוך מה שזכרתי התהליך לקח מס. שנים עד לרגע שהרגשתי שהגעתי, גם על זה אני עוד אכתוב פוסט. מוזמנת בכיף לבוא לצייר אני עושה גם סדנאות חד פעמיות ימי כיף שאת יכולה לבוא עם מס. חברות או חגיגת יומהולדת. לא צריך ידע מוקדם – ההצלחה וההנאה עלי.

  10. אירית – ריגשת, איזה פוסט נוגע, מגלה קצת ומסתירה יותר – עוררת הרבה סקרנות, והעבודות שלך מקסימות.
    מחכה לקרוא עוד – והכי חשוב, איזה מזל שהקשבת לעצמך, ומצאת מקום כל כך חיובי ומיטיב.

  11. אירית יקרה, את מאד מאד מרגשת ונוגעת בנימי הנפש בכתיבתך הכנה.
    נכנסת לי ללב… מחכה ומצפה בקוצר רוח לשבת הבאה…
    בהערכה רבה, דליה

    1. דליה יקרה, את החיבור המיוחד ביננו כבר הרגשנו במפגש, כחובבת ציור אני בטוחה שגם את מרגישה את מה שכתבתי , מחכה מאוד לשבת באה ולכל השבוע שהיא תביא איתה.

  12. אירית היקרה
    למרות שאני מכירה אותך ואת סיפורך האישי אין כמו קריאה כשאת עם עצמך לעומת שמיעת הסיפור בחברת נשים אחרות,
    את מצליחה בדבריך לגרום לנו לבדוק, תחשבו גם אתן היכן אתן היום ,והיכן אתן רוצות להיות.
    את אשה עם השראה שלא רק כשרונך הוא הבולט אלא את עצמך היא הנותנת. ונותנת הרבה.
    נסיעתי אתך ועם קבוצת נשים מדהימות לטוסקנה היא חוויה שחייבים לעבור עם טעם של עוד
    ועל כך אני מודה לך

    1. לאה יקרה, מאוד מתרגשת לקרוא את דבריך. לעצור לחשוב ולבדוק את החיים והשגרה ואת המקום אליו אנחנו רוצות להגיע בחיים זה הרגע שיכול להיות משנה חיים. לא צריך להגיע למשבר כדי לעצור המטרה שלי להביא אותכן לעשות את זה ממקום של הנאה ויצירה מקום שבו חווים דברים טובים שעושים את הרצון לשינוי ולעוד. מחכה למסע הבא שלנו ביחד.

  13. יצאה לימונדה משובחת מהלימון.
    את מזכירה כל פעם כמה חשוב לתת לעצמנו את מה שממלא אותנו ועושה לנו טוב, תמשיכי…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.